שחף לווי פיננסי יבוא יצוא נ' אגמנס בע"מ

החלטה

לפני מונחת התנגדות לביצוע שטר שהוגשה על ידי המבקשת.

התקיים דיון בבקשה, נציג המבקשת נחקר על תצהירו ובאי כוח הצדדים סיכמו בפני בעל פה במהלך הדיון.

להלן יובאו עיקרי ההתנגדות הרלוונטיים:

1.מדובר בשיקים שנחתמו בקשר להסכם הלוואה. הסכם ההלוואה והתנאים בו עומדים בניגוד להוראות סעיפים 256 ו- 7 לחוק הלוואות חוץ בנקאיות. ההסכם לא נערך בכתב, נדרשה עלות אשראי גבוהה מהנקוב בחוק ולא ניתן מכתב התראה בטרם פעולה בלשכת ההוצאה לפועל.

לפיכך, בית המשפט מתבקש להפעיל את סמכותו בהתאם לסעיף 10 (ב) לחוק הלוואות חוץ בנקאיות ולסרב להמשיך בנקיטת הליכי הוצאה לפועל.

2.המשיבה העלימה מבית המשפט את העובדה כי השיקים נחתמו כחלק מהסכם הלוואה.

3.כמו כן, מדובר בעסקת ניכיון, כפי שנרשם בבקשה לביצוע שטר עצמו. הפסיקה קבעה כי עסקת ניכיון הינה עסקת הלוואה לכל דבר ועניין וחוק הלוואות חוץ בנקאיות חל על עסקאות ניכיון.

ממקרא הבקשה לביצוע שטר עולה כי אינה מגלה כל עילת תביעה כלפי המבקשת תוך שהיא נוקבת בטענות עובדתיות חילופיות.

המבקשת נתנה למר יפתח מילשטיין (להלן: "מילשטיין" ו/או "הלווה") את השיקים כערבות להלוואה, שהיה אמור מילשטיין לקחת מצדדים שלישיים כיוון שנקלע לקשיים כלכליים.

השיקים נמסרו ע"י מילשטיין למר ניב בורסק אשר היה עובד של המשיבה והיה אמור למסור אותם למשיבה ו"לנכות" אותם עבור מילשטיין.

בפועל מר בורסק והמשיבה לא ניכו את השיקים ולא נתנו למילשטיין כל תמורה עבורם ואף לא שקל.

כפועל יוצא מאי מתן התמורה, מדובר בכשלון תמורה מלא ולפיכך המשיבה לא אוחזת כשורה בשיקים הן בניגוד לסעיף 28 לפקודת השטרות והן בניגוד לסעיף 11 לחוק הלוואות חוץ בנקאיות.

כמו כן, מדובר בשיקים לבטחון אשר התנאי לחבות על פיהם לא התקיים, שכן המבקשת נתנה אותם כערבות לפירעון הלוואה שעתיד היה מילשטיין לקבל מבורסק, אך בפועל כאמור ההלוואה לא ניתנה מעולם, כך שלא התקיימו התנאים לערבות זאת.

להלן יובאו עיקרי טענות המשיבה הרלבנטיים כפי שהועלו ע"י בא כוחה בסיכומיו במהלך הדיון:

אין מחלוקת כי המבקשת איננה צד להלוואה ולכן אין מחלוקת כי המבקשת והמשיבה הם למעשה צדדים רחוקים לשטר / שיק.

חוק הלוואות חוץ בנקאיות אינו חל במקרה דנן, שכן המבקשת הינה תאגיד והחוק נועד להגן על אנשים פרטיים ולא על תאגידים. לכן גם אין צורך להכריע אם עסקת הנכיון הנה עסקת הלוואה במובנו של חוק זה.

במקרה שלנו מדובר בשיקים שניתנו כטובה ע"י המבקשת למר מילשטיין בהתאם לסעיף 27 א' לפקודת השטרות ולכן בין צדדים קרובים אין בכך כדי להוות הגנה. קל וחומר כנגד צד ג', המשיבה, שעל פי הדין נתנה ערך בעד השיקים לפי סעיף 29א לפקודת השטרות.

בקשת הרשות להגן אינה מפורטת דיה כנדרש בפסיקה, באופן שנטען כי השיקים ניתנו כערבות להלוואה. לא פורט איזו הלוואה, ערבות כלפי מי, האם כלפי הצד הקרוב, צד שלישי וכיוצא בזה.

לגופו של עניין: